זבוב הפירות הים תיכוני
זבוב הפירות הים תיכוני Ceratitis Capitata נקרא גם "פריזבוב ים תיכוני"- "זבוב הים התיכון," או בקיצור זפי"ת, הוא אחד ממזיקי החקלאות הקשים בעולם. הזפי"ת הוא מין ממשפחת זבובי הפירות, אשר מונה כ500- סוגים וקרוב ל5000- מינים שונים. למרות שמו המטעה, מוצאו של הזבוב הוא במערב אפריקה, ולאגן הים התיכון, כמו לאיזורים רבים נוספים בעולם, הוא פלש דרך הסחר העולמי בפירות טריים נגועים שהכילו רימות. תפוצתו של הזבוב משתרעת על פני כ 80 – מדינות בעולם בסך הכל.
מבחינה מבנית, אורכו של הזפי"ת הוא עד 5 מ"מ, והוא בעל כנפיים רחבות עגולות יחסית עליהן פסים חומים-כתומים. צבען של העיניים אדום-סגול-סלק. החזה קמור וצבעו קרם-צהבהב עם כתמים שחורים עליהם זיפים דקיקים ושחורים.
הבטן העגלגלה והרגליים צבועים חום-צהוב וגם עליהם ניתן למצוא זיפים. הנקבות נבדלות מהזכרים בכך שהן מצויידות בצינור הטלה ארוך דמוי מחט היוצא מקצה בטנן, המשמש הן כאיבר חישה לבדיקת התאמת הפרי להטלה והן לניקוב הקליפה והחדרת הביצים.
לזבוב הפירות הים תיכוני מחזור חיים הכולל ארבעה שלבים עיקריים: ביצה, רימה, גולם, ובוגר. מחזור החיים של הזפי"ת מהטלת הביצה עד לבגרות מינית של הצאצאים( בתנאים טרופיים או ים-תיכוניים אורך כ21-30- יום. באיזורים קרים (טמפ' מתחת ל12- מ"צ) התפתחות הזבוב נעצרת והרימות והגלמים לא מתפתחים, לכן בחורף מחזור החיים עשוי להגיע ל 3 חודשים.
הנקבה יכולה להטיל בחייה כמה מאות ביצים באמצעות החדרתן בצרורות לעומק של כ2- מ"מ בתוך הפרי. הביצה עצמה לבנה, צורתה כשל בננה ואורכה כמ"מ בודד. לאחר 1-3 ימים בוקעת מהביצה רימה לבנה הניזונה מהציפה שיש בפרי. הרימה גדלה בפרי ולאחר שהגיעה לאורך של כ9- מ"מ היא מנקבת את הפרי, קופצת החוצה, ומתגלמת בקרקע. ההתגלמות מתרחשת קרוב מאוד לפני הקרקע (עד 5 ס"מ) לאחר 9 ימי התגלמות מגיח מהגולם זבוב בוגר אשר חי מספר שבועות עד חודשים בודדים. הזבוב הבוגר צורך בעיקר סוכרים וחלבונים פשוטים, אותם הוא מוצא בלשלשת בע"ח, טל דבש של כנימות, מיצים ורקב של פירות פגועים.
יש לציין כי הזפי"ת אינו מזיק לצמח הפונדקאי; הזבוב אינו פוגע בזרעים הנמצאים בפרי והרימות שבתוכו הופכות את הפרי לאטרקטיבי יותר לבע"ח. גם אם יעקצו כל הפירות שבצמח לא תהיה שום פגיעה בצמח עצמו, להפך, הצמח רק ירוויח מנוכחות הזבוב, כך שהנזק שיוצר הזבוב והגדרתו כמזיק הם אך ורק מבחינת הנזק הנגרם לאדם.
ייחודו האקולוגי הוא העובדה שהזפי"ת מסוגל לתקוף למעלה מ-250 מינים שונים של פירות וירקות, ברובם מינים החשובים לאדם לצורכי חקלאות. למרות מחזור חייו הקצר יחסית הוא מסוגל לעבור בין פונדקאים וכך לשמור על המשכיות והתרבות לאורך השנה כולה, מה שמייחד ומבדיל אותו משאר זבובי הפירות ומזיקי חקלאות אחרים אשר מוגבלים למין צמח אחד או מספר מינים בודד (כמו פריזבוב הזית oleae ,(Bactrocera והופך אותו כאמור לאחד ממזיקי החקלאות הקשים בעולם. בארץ בפרט, הוא נחשב מזיק ברמה לאומית וגם משרד החקלאות עוזר בהדברתו. אוכלוסיית הבוגרים היא היחידה הגלויה (הרימות והגלמים חבויים בפרי ובאדמה) ולכן למרות שמהווים חלק קטן דמוגרפית מאוכלוסיית הזבוב הם היחידים אותם ניתן להדביר. עובדה זו מחייבת טיפול תקופתי ארוך ושוללת טיפול חד פעמי.
דרכי התמודדות עם זבוב הפירות הים תיכוני כמזיק לחקלאות:
בגידולים חקלאיים בקנה מידה מסחרי הדברתו של הזבוב נעשית על פי רוב ע"י שימוש בפיתיון משולב עם חומר הדברה (רעל) שיטה המתבססת על זיקתו הרבה של הזפי"ת לריח של חלבונים מפורקים. החומר העיקרי בו משתמשים בפרדסים נגד הזבוב הוא חומר בשם "סקסס" המרוסס בעיקר ממטוסים על הפרדסים ומגיע אל הזבוב בעיקר באכילה.
אופן הדברה נוסף, הנחשב ידידותי יותר לסביבה, הוא שימוש במתקנים נושאי פתיון. חלק מהמתקנים נושאים פתיון מורעל, מושכים את הזבוב אליהם, וקוטלים אותו. בנוסף, ישנם מתקני מלכודת שלוכדים את הזבוב לאחר שנמשך בפיתיון, לרוב ללא רעל. שיטת המתקנים הוכחה יעילה, אך עדיין יותר יקרה ופחות יעילה בהשוואה לריסוס הסקסס.
שיטה נוספת בה משתמשים בחקלאות, ומשמשת להקטנת אוכלוסיית המזיק בקנה מידה איזורי, היא פיזור זבובים עקרים. לאחר עשרות שנים של מחקר גנטי וביולוגי של הזפי"ת, אשר מבוסס על היכולת לגדל את הזבוב בתנאים מלאכותיים, מצאו חוקרים שיטות להפרדת זכרים מנקבות, ולאחר ההפרדה הצליחו החוקרים למצוא דרך לעקר את הזבוב בעזרת קרינה רדיואקטיבית מבלי לפגוע בשאר תכונותיו. את הזבובים העקרים הבוגרים, אשר מיוצרים מזנים מיוחדים במפעלים בכמויות עצומות, מפזרים באזורים חקלאיים בכמויות גדולות. הזבובים העקרים מזדווגים עם הנקבות הפוריות והביצים הופכות עקרות גם הן, מה שמקטין את אוכלוסיית הזבוב באופן ניכר. שיטת הדברה ביולוגית זו נחשבת ידידותית מאוד לסביבה.
דרכי התמודדות עם זבוב הפירות הים תיכוני כמזיק בגינה הביתית:
בגידול צמחים בגינה או הבוסתן הביתי, אין למגדל היכולת להשתמש באמצעי מניעה והדברה מתקדמים כמו ריסוס ממטוסים או פיזור זכרים עקרים כמו שמשתמשים בחקלאות. בנוסף, בגינה הביתית לרוב נשאף לצמצם את השימוש בחומרי הדברה רעילים, כדי להנות מפירות טריים ובריאים ככל הניתן. את אמצעי ההדברה השונים יש לבצע לפני שהפרי מבשיל, ולעיתים אף מספר
חודשים לפני הבשלה, שכן הזבובים מסוגלים לגרום לנזק הרבה לפני הבשלה, כתלות בסוג הגידול. לפני נקיטת אמצעים כלשהם יש לבצע ניטור של אוכלוסיית הזבוב בגינה, בין אם ע"י ספירת הפירות העקוצים, ובין אם ע"י פיזור מלכודות לכידה. בהתאם, ריכזנו מספר המלצות למגדל הביתי לאמצעים שיכולים לצמצם את אוכלוסיית הזפי"ת בגינה, להקטין את הנזק שגורם הזבוב, ובמידת הצורך – להדבירו. חשוב לציין כי מלבד עטיפת העץ ברשת, השיטות עליהן נמליץ כאן אינן מסייעות להתגבר על נזקי זבוב הפירות הים תיכוני באופן מלא, ואינן מונעות מהזבוב לחזור לגינה בשנים הבאות.
1. הדברה באמצעות ריסוס: אמצעי ההדברה היעיל ביותר נגד הזפי"ת הוא כאמור ריסוס חומר ההדברה "סקסס." מהיותו חומר המכיל פתיון ורעל, ניתן ומומלץ לרסס את החומר באופן שנקרא "ריסוסי כתם:" יש למהול את החומר במים, ולרסס אותו בכתמים על העץ ועל עצים או שיחים שכנים. יש לרסס את החומר על העלים או על סמרטוטים צהובים ולתלות אותם על העצים, ללא ריסוס הפירות, ובכך להימנע מהגעת החומר הרעיל אל הפרי. יש לחזור על הריסוס מספר פעמים )בהתאם לסוג הגידול( טרם הקטיף לקבלת תוצאות מיטביות.
2. מלכודות פתיון: ניתן לרכוש או להכין בבית מלכודות המכילות פתיון המושך את הזבוב, ובכך גם לנטר את אוכלוסיית הזבובים בגינה, גם לקטול את הזבובים, וגם להקטין את הגעת הזבובים אל הפירות.** המלכודות הנמכרות במשתלה מכילות פיתיון משולב רעל, וצבועות בצבע צהוב, וכך הן מאפשרות משיכה יעילה והדברה טובה של המזיק. מומלץ לתלות את המלכודות במקום מוצל אך חשוף, בגובה של 1.5-2 מ.' במידה ומדובר בגינה קטנה בה מוצבות מספר מצומצם של מלכודות, מומלץ שלא לתלות את המלכודות על העץ הנתקף אלא על עצים סמוכים בלבד, כדי למשוך את הזבוב לכיוון המלכודת והרחק מהפירות. לכל מלכודת אופן הפעלה וצפיפות הצבה שונים, ועל כן יש לפעול על פי הוראות היצרן הרשומות על אריזת המלכודת.
3. מלכודות דבק: בנוסף למלכודות הפיתיון ניתן לרכוש במשתלה מלכודות צהובות המרוחות בדבק. הצבע הצהוב מדמה פירות ומושך אליו את הזבובים, ואלו נוחתים על המלכודת, נדבקים, ומתים. מלכודת הדבק יעילה בהקטנת נזקי זבוב הפירות ובקטילתו, אך אינה ספציפית ויכולה למשוך אליה גם חרקים מעופפים אחרים, חלקם חרקים מועילים המשמשים כמאביקים או כאויבים טבעיים למזיקים. יתר על כן, גם לטאות וציפורים יכולים להיפגע משימוש במלכודות אלו, ולכן יש לשקול היכן למקם אותן ובאיזה שלב התפתחותי, כדי למזער נזקים אלו. כמו מלכודות הפתיון, גם מלכודות אלו מומלץ לתלות במקום מוצל אך חשוף בגובה 1.5-2 מ,' וניתן לתלות מספר מלכודות על כל עץ / עץ סמוך – בהתאם לגודלה ההתחלתי של אוכלוסיית המזיק.
4. עטיפת העץ ברשת / כיוס: אמצעי ההדברה הידידותי ביותר לסביבה הינו שימוש ברשתות / שקיות רשת המונעות את הגעת הזבובים אל הפרי. את הרשתות, שצריכות להיות בצפיפות של 17 מש ומעלה, יש לפרוס על העץ בשלבים הראשונים של התפתחות הפרי (לאחר הפרייה מלאה של הפרחים) לעטוף אותו הרמטית מכל הכיוונים, ובכך לייצר מחסום פיזי בין הזבוב לפירות. את הרשת ניתן לפתוח עם הבשלת הפירות והקטיף, ואז לקפל ולאחסן עד העונה הבאה. אפשרות נוספת היא רכישת שקיות רשת )דוגמת שקיות אורגנזה( ולעטוף את הפירות / אשכולות הפרי באופן ספציפי. גם בשקיות הרשת ניתן לבצע שימוש רב פעמי לאחר ניקוי, וכך להימנע מנזק סביבתי ועלויות נוספות. החסרונות בשיטה זו הם שלא ניתן לעטוף כל עץ או פרי בשל גובה העץ וצורתו, והעובדה שהשקיות והרשת עלולים ליצור סביבה לחה ומוצלת מסביב לעץ/ פרי וכך גם לעודד התפתחות מחלות פטרייתיות ולפגום בצבע הפרי.
5.סניטציה: אמצעי נוסף וחשוב להתמודדות עם זבובי פירות היא סילוק פירות בשלים ו/או רקובים לאחר הקטיף. בשל מחזור התפתחותו הקצר יחסית, הזפי"ת יוכל להתרבות בפירות בשלים שהושארו על העץ. בנוסף, הפירות הרקובים שנופלים לרצפה הם מטרה נוספת להטלות הנקבה, בנוסף להיותם רקב המשמש מקור הזנה לזבובים הבוגרים. ריסוק הפרי או קבירתו באדמה לא עוזרים, שכן שהריסוק אינו מונע מהרימות להמשיך ולהתפתח, והזבובים מסוגלים להגיח גם מעומק של 70 ס"מ מתחת לאדמה. לכן, סילוק שאריות הפרי ושמירה על רמת סניטציה גבוהה תמעיט את הצורך בהדברה ותקטין משמעותית את אוכלוסיית הזבוב, הן בגידול מסחרי והן בגידול ביתי.
* יש לציין שבכל שימוש בחומר הדברה יש לקרוא את תוויות התכשיר, להשתמש באמצעי ההגנה הנדרשים, ולחכות את תקופת ההמתנה מזמן היישום ועד לקטיף.
** ניתן להכין מלכודות ביתיות למשיכת הזבוב בבקבוק פלסטיק מחורר באמצעות ערבוב חצי כפית שמרים, חצי כפית דבש, ושתי כפיות סוכר בכוס מים פושרים, והכנסתם לבקבוק. התערובת מייצרת ריחות תסיסה ומשחררת
פחמן דו-חמצני המושכים את הזבוב (ישנם מתכונים נוספים באינטרנט).
במידה וישנן שאלות נוספות בנושא התמודדות עם זבוב הפירות הים תיכוני, או כל מזיק אחר, נשמח לעמוד לשירותכם במשתלה.
צוות משתלת סלונר.
