נזקי מליחות בצמחים

כתבה בנושא נזקי מליחות בצמחים – מאת אגרונום אביה סלונר

האם הפלפל שלי אוהב מלח?

לאחרונה התקבלו אצלנו במשתלת סלונר שבמושב סתריה פניות ושאלות רבות בנושא נזקים שנובעים מעודף מליחות. על כן, החלטנו לנסות ולהרחיב מעט, במילים פשוטות, בנושא ההשפעה של עודף מלחים על צמחים, ולתת המלצות ממוקדות לזיהוי, טיפול ומניעה של נזקי מליחות.
הכל עניין של מינון!
כל הצמחים דורשים מינרלים לגדילתם. באספקה מועטה מדי של מינרלים חיוניים צמחים לא יכולים לגדול ומתקבלים עיכובים התפתחותיים, שבמקרים קיצוניים יכולים לגרום למות הצמח (ממש כמו מחסורים תזונתיים באדם). מנגד, כאשר צמחים מקבלים יותר מדי מינרלים, עודף המינרלים יכול לגרום גם הוא לנזק ולמצב עקה (Stress) בצמח, אשר נקראת בעגה המקצועית "עקת מליחות" או "עקה אוסמוטית".
עקת מליחות יכולה להיגרם כתוצאה משתי סיבות עיקריות: פוטנציאל אוסמוטי גבוה או רעילות של מינרל ספציפי.

מה הסיבה לכך שהצמח נפגע?
פוטנציאל אוסמוטי גבוה הוא מצב בו ריכוזה של תמיסת הקרקע גבוה, מכיוון שהיא מכילה ריכוז גבוה של מומסים דוגמת מינרלים או חומרים אחרים (המונח תמיסת הקרקע מתייחס למים שנמצאים במצע בו הצמח גדל ובהם מומסים המינרלים, בין אם מדובר בקרקע, מצע מנותק או גידול הידרופוני). במצב זה לצמח קשה לקלוט מים שכן יכולת היניקה של המים מהקרקע ע"י שורשי הצמח נחלשת, והצמח צריך להוציא אנרגיה רבה ולבצע פעולות שונות שמחלישות אותו כדי להמשיך לקלוט מים באופן תקין. חשוב להסביר כי מצב זה אינו קשור בסוג המינרלים הספציפיים בתמיסת הקרקע אלא בריכוז הכולל של המומסים בתמיסה, ולכן יכול להיגרם גם מעודף דישון במינרלים חיוניים או מהשקייה מועטה הגורמת לעליה בריכוז תמיסת הקרקע.
רעילות של מינרל ספציפי היא מצב בו ריכוזו של מינרל מסויים בתמיסת ההזנה גבוה מהריכוז האופטימלי הנחוץ לגידולו התקין של הצמח, והדבר גורם נזק לצמח. במצב זה הצמח ישקיע אנרגיה בביצוע תהליכים שימנעו קליטה עודפת של המינרל, או מידור של המינרל העודף בחלקי צמח שונים בניסיון למזער את הנזק שגורם המינרל העודף לרקמות הצמח. מינרלים מסויימים דוגמת אשלגן לרוב אינם מזיקים לצמח כאשר נקלטים בעודף, ולרוב לא גורמים לסימני רעילות משמעותיים ופגיעה בצמח. מנגד, עודף במינרלים דוגמת נתרן וכלור לרוב מזיק לצמחים והם יכולים לגרום נזק התפתחותי משמעותי כאשר הם מצטברים ברקמות הצמח, ועל כן תסמיני הרעילות שלהם נפוצים ביותר.
מי הברז בישראל מכילים רמות גבוהות יחסית של מינרלים דוגמת נתרן, כלור, סידן, אשלגן, ומגנזיום, אף שהדבר משתנה לפי המקור ממנו המים מגיעים. כתוצאה מכך, יש סיכוי גבוה שצמחים הרגישים לפוטנציאל אוסמוטי גבוה או רגישים ספציפית לאחד ממינרלים אלו יפגעו. כמובן שיש סיכוי שצמחים יפגעו משני הגורמים יחדיו, ואף מרעילות ספציפית של כמה מינרלים במקביל.

איך אדע אם הצמח שלי רגיש ?
רמת הרגישות למליחות משתנה בין צמחים. באופן טיבעי, צמחים שמוצאם בארצות גשומות בהן כמות המלחים בקרקע ובמים יחסית נמוכה יהיו רגישים יותר למליחות מאשר צמחים שמקורם בארצות פחות גשומות עד צחיחות, בהן רמת המלחים במים כאמור גבוהה. על כן, מכיוון שמרבית צמחי הבית שאנו מגדלים מגיעים מארצות טרופיות גשומות הם רובם רגישים לעודף מלחים. מנגד, רוב צמחי הגן הים-תיכוניים שאנו מגדלים אינם רגישים לרמות גבוהות של מלחים, ולכן לרוב הם לא יציגו תסמיני רעילות מובהקים, אך יש לזכור כי גם אם התסמינים אינם נראים לעין – הם בהחלט יכולים להזיק לצמח ולאורך זמן אף לגרום לנזק ארוך טווח.
איך אדע אם הצמח שלי רגיש למליחות? טוב ששאלתם. ראשית, בידקו את ארץ המוצא של הצמח; צמחים שמקורם למשל ביערות הגשם של ברזיל יהיו ככל הנראה רגישים יותר למליחות מאשר צמחים שמקורם באיזור הנגב. לאחר מכן, תוכלו לנסות ולהסיק מהו סף הרגישות למליחות של הצמח על פי רמת המוליכות החשמלית (EC) האופטימלית לגידולו. מוליכות חשמלית היא מדד לכמות היונים הטעונים חשמלית שיש בתמיסת ההזנה. מכיוון שמרבית יסודות ההזנה הם יונים טעונים, הרי שככל שהערך יותר גבוה – כך יש יותר מינרלים בתמיסה. צמחים שהמוליכות האופטימלית לגידולם היא עד 1 dS/m נחשבים יחסית רגישים למליחות, 1-3 dS/m נחשבים בעלי רגישות בינונית, ומעל 3 dS/m נחשבים בעלי רגישות מועטה. כדי לקבל מידע לגבי רגישות הצמח למליחות ניתן גם לשאול חקלאים ואגרונומים המתמחים בנושא ומכירים את דרישות הצמח, כמו גם למצוא את המידע המדוייק לגבי סוג הצמח בספרות המקצועית ובמחקרים אקדמיים.

איך אדע אם הצמח שלי סובל מעודף מלחים?
תסמיני עקת מליחות יכולים להשתנות מצמח לצמח, ואף באותו הצמח בסביבות גידול שונות, אך אנסה למנות מספר סימפטומים עיקריים:
• התסמין העיקרי של עודף מלחים הינו צריבות בקצוות ושולי העלים. קצות צינורות ההובלה של הצמח נמצאים בשולי העלה, וכך כאשר המים הנקלטים על ידי הצמח רוויים במלחים – אלו האיזורים בהם יאגרו המלחים ויגרמו לנזק. בנוסף, במצב הנקרא "לחץ שורש" מים נמצאים בלחץ בתוך הצמח ויש צורך לשחרר לחץ זה. מבנים הנמצאים בעלים ונקראים הידוטודות, מסוגלים לבצע פעולה זו ולהוציא כמויות גדולות של מים, ממש כמו שסתומי לחץ. מכיוון שלרוב ההידוטודות נמצאות בשולי העלים, בקצות צינורות הובלה, אלו האיזורים בהם יאגרו המים, וכאשר המים בעלים יכילו הרבה מלחים המלחים יאגרו על שולי העלים ולאורך זמן יגרמו לצריבות. לכן, נזק מליחות יראה לרוב כצריבות צהובות / חומות ותמותה של קצוות ושולי העלים, שיופיעו בעיקר בעלים בוגרים ופחות בעלים החדשים שעדיין לא נידפו הרבה מים.
• במצב של פוטנציאל אוסמוטי גבוה מדי הצמח מתקשה לקלוט מים, ולכן אם הצמח נראה מעט נבול למרות שהקרקע לחה, זה יכול להוות סימן לעקת מליחות. בנוסף, אם נדמה שמתחילים להיות עיכובים בהתפתחות הצמח, אשר לא נראה שנגרמים ע"י גורמי סביבה אחרים דוגמת תאורה והשקייה, יש לשקול כי מדובר בעקת מליחות.
• במקרים של עודף מלחים בקרקע וחוסר שטיפה נראה לעיתים שכבה לבנה דקה של מלח על פני המצע, שיכולה להוות אינדיקציה לעודף מינרלים במצע. המלחים גם יכולים להצטבר על שפת הכלי או באיזור פתחת הניקוז, במראה שנראה כמו האבנית המצטברת בתחתית הקומקום.

מה יש לעשות כדי לטפל או להימנע מנזקי מליחות?

במידה ועל הצמח מופיעים אחד התסמינים שלמעלה, או בכדי להימנע מהופעת תסמינים בצמחים הרגישים למליחות, מומלץ לבצע מספר פעולות:

1. לבצע השקיית שטיפה: להשקות השקייה אחת בכמות גדולה בהרבה מהכמות הרגילה, בכדי לנסות ולדחוק את עודפי המלחים מאיזור בית השורשים. בצמחים הגדלים בקרקע, נבצע את השקיית השטיפה בעזרת צינור בזרם איטי לזמן ממושך של 10-15 דקות. בצמחים הגדלים בעציצים נשקה בעזרת צינור, או בעזרת הנחת העציץ תחת הברז במטבח / מקלחת, בזרם איטי ובכמות של לפחות פי 2 מנפח הכלי.
2. לעבור להשקייה במים דלי מלחים ולהקפיד על יציאת נקז. מים דלי מלחים יכולים להיות מים שהורתחו והתקררו, מי עיבוי של מזגן או מכשיר עיבוי אחר, מי אוסמוזה, או מים מזוקקים ממקור אחר. בגידול בעציצים יש להקפיד כי בכל השקייה, ובמיוחד בהשקיות בהן מוסף דשן, כ-30% ממי ההשקייה יצאו מתחתית העציץ כנקז.
3. להקפיד לא לדשן בעודף – מומלץ לדשן במתינות ולהימנע מדישון מרוכז מדי. עדיף להימנע מדישון בזבלים אורגניים שאינם מותאמים בהרכבם לצמחים הרגישים למליחות, ולהקפיד להשתמש בדשן ממקור כימי המותאם לצמחי בית. יתר על כן, צמחים הרגישים למליחות מומלץ לשתול במצע מנותק (תערובת שתילה או דומה לה) ולא בקרקע המקומית, בה יש רמות גבוהות יותר של מלחים ויכולת השטיפה שלה מצומצמת.
4. מומלץ לבצע השקייה עילית ולא השקייה תחתית (להשקות את הצמח מלמעלה ולא מלמטה). במידה וכן משקים בהשקייה תחתית, לבצע השקיות שטיפה תכופות.
5. מבחינת תחזוקה שוטפת, מומלץ לבצע מעקב שוטף אחר הופעת תסמיני מליחות בצמחים. יש להקפיד על ביצוע הכללים שמעל ולבצע השקיית שטיפה אחת לחודש-חודשיים בהתאם לרמת הרגישות של הצמח, סוג המצע ואיכות מי הברז.
6. במקרים בהם נזקי המליחות חמורים והצטברות המלחים על מצע הגידול ופני והעציץ ניכרת, מומלץ לנקות את העציץ מהצטברות האבנית באמצעות חומץ ומברשת, לשטוף את העציץ היטב ולהחליף את מצע הגידול במצע חדש.
7. בגידול הידרופוני – מומלץ לבצע ניטור של המוליכות החשמלית של מי הברז ותמיסת ההזנה בעזרת מד מוליכות, ולוודא שמוליכות התמיסה אינה עוברת את הרמות האופטימליות לסוג הגידול. בנוסף מומלץ לבצע החלפה של כמחצית ממי מיכל האגירה בכל שבועיים-חודש, בהתאם לרגישות הצמחים. כמובן שמומלץ להשתמש במידת האפשר במים דלי מלחים, ולמקפידים ניתן אף לרכוש מכונת אוסמוזה הפוכה שמוציאה את המלחים הנמצאים במי הברז ליצירת מים מזוקקים.

כתב וצילם – אביה סלונר, אגרונום, משתלת סלונר במושב סתריה