פירות יער בגינה הביתית

גידול פירות יער בגינה הביתית

למרות הקונוטציה הקרירה שפירות היער מביאים עימם, גידול פירות יער הפך בשנים האחרונות לטרנד החם, תרתי משמע, של המגדל הביתי בישראל. אם בעבר חשבנו כי רק מי שגר באירופה הקרירה והמושלגת או באיזורים הקרים של ישראל, יכול להינות מגידול עצמי של פירות יער, בעשור האחרון אנו מבינים כי המגמה השתנתה וברור לכל כי ניתן כיום לגדל פירות מיוחדים אלו בכל איזורי הארץ. מי שלא דחף לפיו חופן אוכמניות טרי שבדיוק נקטף מהשיח, או שראה איך ילדיו נהנים להתלכלך בעת קטיף ואכילת פירות האסנה, לא יבין את האושר שבגידול פירות אלו ואת השכר שבצידם. בעלון זה נסקור את הנקודות החשובות בגידול פירות יער בגינה הביתית, תוך התמקדות במספר סוגים עיקריים: אסנה, פטל, אוכמנית, שלפח, וגוג'י ברי.

ערכם התזונתי של פירות היער
הדבר הראשון שעולה לראש כששומעים על גוג'י ברי הוא 'מזון על'  Super food – ולא לחינם. מומלץ לצרוך פירות יער כחלק מדיאטה מאוזנת ובריאה, שכן הם מכילים כמות גבוהה של חומרי טבע חיוניים וסיבים תזונתיים בעוד שהם דלי סוכר באופן יחסי לפירות אחרים. בפירות יער נוכל למצוא כמות גבוהה של נוגדי חמצון דוגמת זיאקסנטין ואנטוציאנין המעניקים לפירות את צבעם, ובעלי השפעות בריאותיות רבות על גוף האדם, כגון: הורדת רמות סוכר ואיזון שומנים בדם, שיפור בריאות העיניים והלב, השפעות אנטי סרטנית, עיכוב תהליכי הזדקנות, שיפור התפקוד הקוגניטיבי, חיזוק המערכת החיסונית ועוד. בנוסף, במרבית פירות היער יש כמות גבוהה של ויטמינים ומינרלים חיוניים כגון ויטמינים C ו,A- אשלגן, סידן, מנגן, מגנזיום, אבץ ועוד. ניתן לצרוך את פירות היער בצורתם הטרייה, אך הם נמכרים גם כאשר הם מיובשים, קפואים או לעיתים אפילו בכמוסות וכתוספי תזונה. אנחנו כמובן ממליצים לצרוך את הפרי טרי וכך לקבל את מיטב ערכיו התזונתיים.

אסנה 'פטל שחור' (Rubus eubatus 'Blackberry')
צמח רב שנתי חזק ועמיד, מהיר צימוח, המתאים לגידול בכל חלקי הארץ ובשמש מלאה. לאסנה פרחים לבנים גדולים ויפים, ופירות שחורים בעלי טעם חזק הנע בין חמוץ למתוק, ומשתנה לפי זן. פרי האסנה נקטף עם המצעית שעליו התפתח, כך שלאחר הקטיף ניתן להבחין כי החלק הלבן, המחבר את הגרגרים העגולים במרכז הפרי, נשאר מחובר לפרי. לאסנה עלים כהים וגדולים על פי רוב, והיא בעלת און צימוח גבוה )צמח אחד יכול להגיע לגובה של עד כ4- מטרים(! . אחד ממיני האסנה המוכרים ביותר לציבור הישראלי הוא הפטל הקדוש sanguineus) ,(Rubus צמח בר ארץ ישראלי הגדל על גדות נחלים ומקורות מים, אשר מיוחס במסורת היהודית והנוצרית לסנה הבוער, ומכאן שמו "קדוש." עובדה נוספת לגבי האסנה היא כי מרבית זני האסנה הינם פלוריקניים, משמע שהם מניבים פרי על ענפים בני יותר משנה. מבחינה התפתחותית לצמח יש מערכת שורשים הכוללת קנה שורש רב שנתי, אשר מוציאה בכל אביב-קיץ ענפים )נקראים קנים, סורים או חוטרים( חדשים מבסיס הצמח. כל קנה חדש שגדל אינו פורח ולא נותן פרי בקיץ בו הוא יוצא מהאדמה, ונכנס לתרדמה בחורף. לאחר תרדמת החורף הקנה מתעורר ומתחיל לפרוח באביב בפרחים לבנים גדולים, בחודשים אפריל-מאי, לקראת הנבה קייצית בחודשים מאי-יולי. לאחר ההנבה הקנים שהניבו פרי נוטים להתייבש ולמות ובכך מאפשרים לקנים חדשים לקבל את מירב האנרגיה ולהתפתח.

פטל (Rubus idaeus 'Raspberry') 
צמח נשיר המייצר קנים דו שנתיים, בעל מערכת שורשים וקנה שורש רב שנתיים. בניגוד לאסנה, הקנים של הפטל הם על פי רוב פרימוקניים, משמע שהם יכולים להניב כבר בשנה שבה הם יצאו מהקרקע. כך מתקבל שכ-3 חודשים לאחר הגחתם מהאדמה, מניבים הקנים פרי באשכולות בחלקם העליון, ומתקבלים בדרך כלל מספר גלי הנבה הנפרסים בין מאי לאוקטובר )הצמח רדום בחודשי החורף.( בניגוד לאסנה, בתנאי הארץ פטל הינו צמח עדין יחסית, ודורש גידול בהצללה חלקית, קרקע חומצית, והשקייה סדירה. הצמח בעל עלים בהירים יחסית, ורוב הזנים בעלי קוצים. הבדל נוסף בין פטל לאסנה הוא שפרי הפטל נקטף ללא המצעית, כך שלאחר הקטיף נוצר חלל ריק במרכז הפרי. מבחינת טעם, לפירות הפטל טעם עדין מאוד, עם ארומה חזקה ואופיינית לפטל וללא הטעם החזק האופייני לאסנה. רוב זני הפטל הם כמובן בעלי פרי אדום, אך ישנם זנים מיוחדים המניבים פירות צהובים או שחורים.

אוכמנית (Vaccinum corymbosum 'Blueberry')
פרי האוכמנית הסגלגל הוא הפרי המזוהה ביותר עם המונח "פירות יער", שכן מוצאו ביערות הקרירים של אירופה, אסיה וצפון אמריקה. מרבית הזנים הנמכרים בארץ הם תוצרי הכלאה של קבוצות גנטיות שונות Rab, Lowbush, Highbush, biteye, ועל כן מציגים מאפיינים משופרים הכוללים פירות טעימים, גובה נמוך המקל על הטיפול והקטיף ודרישות צינון נמוכות. הפירות הכחולים בריאים מאוד ומומלץ לצרוך אותם טריים מהשיח, לאחר פעולת קטיף עדינה וסלקטיבית (יש לקטוף את הפירות רק לאחר שסיימו את החלת הצבע מירוק לכחול.) מבחינת ההלכה היהודית, חל על צמח האוכמנית איסור ערלה האוסר על קטיף ואכילת הפירות בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו, ועל כן יש לשים לב ליציאת הסורים (הענפים הפורצים בצידי הגזע המרכזי) ולהסירם באופן תדיר.
האוכמנית היא צמח רב שנתי שיחי, נשיר מותנה בתנאי הארץ, המתאים לגידול בתנאי צל חלקי וללא קרינת שמש מלאה (לפחות בחודשי הקיץ החמים.) הצמח גדל בצורת שיח זקוף מעוצה למחצה שלרוב אינו דורש תמיכה, ויכול להגיע לגובה של 1-3 מטרים בהתאם לזן. מכיוון שהצמח נהנה מגידול בקרקע חומצית יש לגדלו במיכל מנוקז המכיל תערובת שתילה, בנפח 30-50 ליטר, ולא בקרקע המקומית. עונת ההנבה, גודל וטעם הפרי ודרישות הצינון משתנות בהתאם לזן, ועל כן מומלץ לשתול מספר זנים שונים במטרה להאריך את עונת הקטיף, לעודד הפרייה הדדית ולהנות ממגוון הטעמים שיש לצמח מופלא זה להציע.

שלפח 'בוען נאכל' (Physalis peruviana 'Goldenberry')
לבוען הנאכל (מלשון 'בועה') יש מגוון רחב של שמות ביניהם שלפח (מלשון 'שלפוחית'), דובדבן האהבה, דובדבן היהודים, גולדן ברי, עגבניה מקסיקנית ועוד. השלפח הוא הפשוט ביותר לגידול מבין כל הצמחים שעליהם פירטנו כאן ומומלץ לגנן המתחיל או לפעילות עם ילדים, בזכות הצימוח הנמרץ שלו ואחוזי ההצלחה הגבוהים שלו. זהו שיח קטן רב שנתי ממשפחת הסולניים, שמקורו באמריקה הלטינית, ומתנהג בישראל כצמח נשיר מותנה (נושר כשקר ולא נושר כשחם.) השלפח בעל צימוח עשבוני, זקוף, נמרץ ופרוע, והוא יכול להגיע לגובה של מטר ויותר (לעיתים יש לתמוך בענפים עם מקל טרם התעצו). הצמח רגיש לקור קיצוני, רוחות קרות, קרה וגיר, ועמיד לשרב ולחום. במידה והצמח נפגע מקור יש לגזום אותו בתחילת האביב לחידוש (בחורפים קרים הצמח עלול למות מהקור). ניתן לגידול בשמש מלאה עד חצי צל, עם השקיה טובה ונדיבה, בקרקע או בעציץ גדול (לפחות 20 ליטר). מחזור הגידול השנתי של השלפח מתחיל בעצירת צימוח כמעט מלאה במהלך החורף הקר, אחריה הצמח פורץ באביב החם עם צימוח מהיר מאד ולבלוב של עלים ירוקים, גדולים ושעירים. כמה שבועות לאחר מכן מתחילה פריחה צהבהבה בצורת כוכבים הפוכים, אשר נמשכת לאורך הקיץ ועד סתיו. בקיץ-סתיו הצמח מתכסה בפירות מיוחדים וטעימים, הדומים לעגבניית שרי כתומה, וטעמם אף מזכיר עגבניה מתוקה ומבושמת. הפירות מכוסים באהיל קישוטי ירקרק שעם הבשלת הפרי הופך לשקוף ומתייבש ובכך חושף את הפרי הכתמתם הבשל. כאשר הפרי עדיין ירוק יש בו מידת רעילות מסוימת בדומה לבני דודו ממשפחת הסולניים- העגבניה והחציל.

אטד פראי 'ג'וגי ברי' (Lycium barbarum 'Goji berry')
הגוג'י ברי הינו שיח קטן השייך למשפחת הסולניים ומקורו בסין. מדובר בצמח רב שנתי חזק ועמיד, נשיר, שגובהו מגיע לרוב למטר אחד. לגוג'י עלים ירוקים קטנים שלרוב נושרים בחורף, פריחה סגולה קטנה ויפה באביב, ושפע פרי אדום בוהק בקיץ-סתיו. בחורף הצימוח נפסק לגמרי, בעוד שבשאר השנה קצב הצימוח בינוני עד איטי. הפרי הטרי לרוב בעל טעם מריר וחמצמץ ולכן נצרך לרוב מיובש (וכך תכולת הסוכר בו מורגשת יותר) או בתור אבקה או כמוסות. כאשר הפרי נקטף לפני שהוא מגיע לגודלו המלא ומשנה צבעו לאדום בוהק הוא בעל טעם מר, ולכן יש לחכות להבשלה מלאה, למרות שצריך לקחת בחשבון שציפורים מאוד אוהבות לנשנש את הפירות בשלב זה ויש לכן להגן על הפירות (או לתת לציפורים להתפנק). ישנו מין נוסף מאותו הסוג הנקרא גוג'י שחור- Lycium ruthenicum המניב פירות שחורים בעלי ערך תזונתי רב. גוג'י ברי מתאים לגידול ברוב איזורי הארץ, בשמש מלאה עד חצי צל, בהשקייה בינונית, בקרקע מנוקזת או עציץ )מעדיף רמת pH של .(6.5-7 הגוג'י ברי רגיש לקור בחורף, ועל כן נראה במיטבו בעונות החמות, כל עוד הצמח מקבל השקייה מסודרת ולא נחשף ליובש קיצוני בקיץ. השיח הנמוך דורש תמיכה, במיוחד בתקופת נשיאת הפרי אז משקל הענפים עולה. לצמח קנה שורש תת קרקעי המייצר נצרים רבים הפורצים מבסיס הצמח באביב, ובמרבית המקרים לוקח לצמח צעיר שנשתל כשנה-שנתיים להניב פרי.

המלצות גידול
דרישות קור ועונתיות: פירות היער הנמכרים אצלנו במשתלת סלונר מתאימים לגידול במרבית איזורי הארץ, גם אם אין איזורים אלו נחשבים לאיזורים קרים. עם זאת, יש להימנע מגידול פירות היער באיזורים חמים מאוד דוגמת הבקעה והערבה, ולוודא את התאמת הזן הנבחר לאיזור הגידול מבחינת מילוי דרישות הצינון. השתילים ניתנים לשתילה בכל עונות השנה, כאשר סוף החורף-אביב היא העונה המיטבית. רוב פירות היער רדומים/ רדומים חלקית בחורף, מלבלבים ופורחים בסוף החורף- אביב, ומניבים בעיקר באביב-קיץ. עונת ההנבה משתנה בהתאם לתנאי הסביבה והזן ולעיתים יכולה לחרוג אפילו לחודשי הסתיו, וכדי לקבל עונת הנבה ארוכה מומלץ לשתול מספר זנים שונים של אותו המין.
השקייה ודישון: פירות היער הנמכרים במשתלה הינם צמחים רב שנתיים שיחיים, ועל כן מומלץ להשקות ולדשן אותם באופן מסודר ורציף לאורך השנה. פירות היער אינם מתאימים לתנאים יבשים וצחיחים, ויעדיפו השקייה בינונית עד רבה וגידול במצע מנוקז. הדישון צריך להיות מותאם לסוג הצמח ולסוג הקרקע, ועל פי רוב מומלץ להקפיד על דישון מדוייק ומלא בעיקר בחודשים אפריל-יולי כאשר הצמחים מלבלבים, פורחים ומניבים פרי. בכל מקרה, יש להימנע מדישון יתר ולוודא שעודפי ההשקייה מתנקזים בסוף ההשקייה כדי לעודד אוורור ולהימנע מהמלחת קרקע שיכולה לפגוע קשות בצמחים.
הפרייה: שתילי האוכמנית, האסנה והפטל בעלי פוריות עצמית טובה אך שימוש בשני זנים לשם הפרייה הדדית ישפר את ההפרייה. המאביקה העיקרית לצמחים אלו היא דבורת הדבש, ועל כן יש להשתדל ולייצר סביבה נוחה לפעילות דבורים בגינה הביתית (למשל ע"י שתילת צמחים מושכי דבורים והפחתת השימוש בחומרי הדברה).

גיזום
גיזום פירות היער משתנה לפי סוג הצמח, ולמרות שישנן גישות רבות לביצועו, נמליץ על קווים מנחים המתאימים למגדל הביתי. ככלל אין אנו ממליצים לבצע גיזום של הצמחים בשנתיים הראשונות לשתילתם, מלבד גיזומי סניטציה של ענפים פגועים או חולים.
• כדי ליצור שיח אוכמניות קומפקטי ורענן מומלץ לבצע גיזום קייצי, לאחר גל ההנבה העיקרי, ע"י הורדה של הענפים הצעירים והשארת מספר ענפי שלד מרכזיים וקצרים )באורך 20-40 ס"מ.(
• גיזום האסנה יבוצע במספר שלבים: לקראת סוף החורף יוסרו הקנים היבשים שהניבו בשנה שעברה, באביב ובקיץ נקטום את הקנים החדשים שיצאו בגובה הרצוי )לרוב בגובה 50-60 ס"מ,( ולאחר מכן נקטום את הענפים הצדדיים שיתפתחו באופן תכוף לקבלת התפצלויות מרובות, צימוח צפוף ותנובה מירבית.
• גיזום הפטל יבוצע בשני מקרים:
1. בחורף, כאשר הצמח רדום, יקוצרו כל הקנים שהניבו לגובה של כ10-40- ס"מ (ניתן להוריד לגמרי את הקנים ולאפשר לקנים חדשים להתפתח, תוך שמירה על מרווחים ואוורור בין הקנים השונים).
2. לאחר שקנה הניב פרי, יש לגזום אותו לגובה של כ50- ס"מ, בכדי לעודד יציאה של ענפים צדדיים לקבלת גלי הנבה נוספים.

• שלפח- מומלץ לבצע גיזום אחד עיקרי בשנה, בסוף החורף, בו יקוצרו כלל הענפים עד לנקודה בה ניתן לראות לבלוב חדש יוצא, בדרך כלל בגובה 30-40 ס"מ מבסיס הצמח. פעולה זו נועדה בכדי לנקות את הענפים הבוגרים שנפגעו בחורף ולעודד את צימוח הניצנים החדשים שהתפתחו בבסיס הצמח.
• גוג'י ברי יש לגזום בעיקר במהלך החורף כאשר הצמח רדום למחצה, לעיצוב צורת השיח ומניעת נפילת ענפים ארוכים מדי. במידה ולא בוצע גיזום חורף מומלץ לבצע גיזום קל לחידוש בתחילת האביב.
* חשוב לציין כי הפטל והאסנה אינם צמחים זקופים, ועל כן יש לבצע הדלייה של קניהם המוארכים באמצעות עמודי תמיכה או מערכת הדלייה.

החמצת הקרקע
אסנה, שלפח וגוג'י ברי אינם דורשים קרקע חומצית מאוד, ויכולים לגדול בקרקע המקומית בגינה, או בתערובת שתילה גננית, ללא פעולות נוספות (או עם החמצה קלה בלבד). צמחי האוכמנית והפטל הנמכרים במשתלה מקורם באיזורים בעלי קרקע חומצית, בעלת רמת pH נמוכה (4.5-5.5) ולכן גידול צמחים אלו בקרקע המקומית, בעלת רמת pH גבוהה יחסית ,(7-8.5) אינו מומלץ ועלול לגרום לפגיעה משמעותית בחיוניות הצמחים ותנובתם. אנו ממליצים לגדל את האוכמנית והפטל בתערובת השתילה שלנו, לה יש חומציות התחלתית טובה וניתן להחמיץ אותה לאורך זמן באופן פשוט יחסית, כדי להגיע ולשמור על טווח הpH- הרצוי.
ניתן להחמיץ את המצע באחד מהאמצעים הבאים:
• להצניע בקרקע אבקת גופרית, בעומק 10-20 ס"מ, כף לכל 10 ליטר אדמה. הפעולה איטית אך יעילה מאוד. מומלץ לבצע פעולה זו 3 פעמים בשנה (בחודשים מרץ, יולי וספטמבר), בערבוב של הגופרית בשכבת הקרקע העליונה בלבד, בשילוב עם דשן מגורען בשחרור איטי.
• להוסיף למי ההשקייה דשן חומצי, המכיל בתוכו חומצה, או לחלופין לדשן בדשן שמכיל בעיקר חנקן אמוניאקלי N-NH4 (ולא חנקן חנקתי) N-NO3 . יש לבצע פעולות אלו באופן שוטף אחת לשבוע-שבועיים באביב-סתיו / אחת לחודש בחורף.
• להוסיף חומצה למי ההשקייה והדשן. ניתן לרכוש אצלנו מוצר שנקרא pH Down שהוא בעצם חומצה מהולה אותה ניתן להוסיף למי ההשקייה, על פי הוראות היצרן. שימו לב – יש להיזהר בעת העבודה עם החומצה!!!
* למתקדמים, מומלץ לרכוש מד pH ולבדוק באופן תדיר את החומציות של מי ההשקייה והנקז לקבלת תוצאות מיטביות.