גידול עגבניות בגינה הביתית

גידול עגבניות בגינה הביתית

כתיבה וצילום: ד"ר אביה סלונר, משתלת סלונר, מושב סתריה

העגבניה היא הירק הכי ישראלי שיש. אמנם מקורו של הצמח בכלל במקסיקו, ולישראל הוא הגיע רק לאחר המאה ה-16, אך אין זה מפריע לירק (או בעצם פרי) הזה לככב במטבח, בגינות, ובתרבות שלנו. כיום, העגבניה שולטת במטבח הישראלי בתור ירק מרכזי בשלל מנות המשלבות אותה טרייה, מבושלת, או מרוסקת, במגוון צבעים וטעמים. בנוסף, מדובר בגידול מפתח בחקלאות הישראלית, שכן ישראל היא מהמובילות בפיתוח ויצור של זני עגבניות, כמו גם יצואנית של עגבניות איכות לשוק הבינלאומי. בכתבה זה נפרט את כל מה שרציתם לדעת על גידול עגבניות בגינה הביתית, כדי שתוכלו גם אתם להנות מגידול עגבניות טריות תוצרת הארץ, בצירוף מתכונים שווים לתוצרת שתתקבל.

העגבניה (Solanum lycopersicum) הוא צמח שיחי ממשפחת הסולניים. הצמח רגיש לקור קיצוני וגדל באקלים חם ולח. לצמח העגבניה צימוח מהיר יחסית, ומדובר בצמח חזק שקל לגדל בגינה או במיכל. הצמח דורש עוצמת תאורה גבוהה וגדל היטב בשמש מלאה, או הצללה מינימלית בלבד. כאשר לא גדל בחממה, מומלץ לגדל את הצמח בעונת האביב-קיץ, ולהימנע מגידול בחורף בו הצמח סובל מהקור. לצמח אין גבעול מעוצה ולכן הוא ניתן לגידול בתור צמח שרוע, תלוי, או מודלה על מערכת הדליה.

 

אז איך להתחיל?

את העגבניה מומלץ לשתול או לזרוע בתחילת האביב. לקבלת תוצאות מיטביות, מומלץ לרכוש זרעים או שתילים של זנים מוכרים במשתלה המקומית ולא להנביט זרעים של פירות עגבניה שרכשתם, כיוון שאלו בדרך כלל מגלים חוסר אחידות ולעיתים אינם דומים כלל לפרי ממנו נלקחו. מומלץ לגדל זן עגבניות מוכר שכן בשנים האחרונות פותחו בארץ ובעולם זני עגבניה מובחרים בעלי עמידות נגד מחלות, יכולת צימוח מרשימה וכמובן טעם משובח. יש לבחור את הזנים בהתאם לסוג הפרי הרצוי ולצורת הצימוח הרצויה: זנים בלתי מסיימים (כמו מרבית זני הצ'רי) יגדלו לגובה וידרשו מערכת הדליה (עליה נפרט בהמשך), בעוד זנים מסיימים (דוגמת עגבניות שדה) יגדלו כשיח נמוך ומסועף ולא ידרשו כל תמיכה.

בגידול בקרקע, חשוב לוודא כי הקרקע אוורירית ומכילה חומרי הזנה, ועל כן מומלץ לטחח אותה לעומק של כ-30 ס"מ ולהעשיר אותה בחומרי הזנה אורגניים דוגמת קומפוסט או הומוס טרם השתילה. בגידול בעציצים, מומלץ לגדל בעציץ בנפח 10-20 ליטר, להשתמש בתערובת שתילה מקצועית ולוודא כי המיכל מאפשר ניקוז טוב של עודפי ההשקיה.

גידול עגבניות

לאחר בחירת הזן והכנת הקרקע, נגיע לשלב הזריעה / שתילה. את הזרעים ניתן לזרוע ישירות בערוגת הגינה או בעציצים, אך ניתן גם לזרוע אותם במנבטות וכך לאפשר לצמח תנאים מיטביים בשלב הנביטה. במהלך הנביטה הצמח הצעיר רגיש מאוד לטמפרטורות קיצוניות ולמשבי רוח חזקים, לכן יש להגן על הנבטים עד התחזקותם ולוודא לחות תמידית במצע הגידול. ניתן לחסוך זמן ומשאבים ע"י רכישת שתילונים, המגיעים מוכנים עם מספר זוגות עלים ושורש יציב. את השתילונים יש לשתול ישירות במצע הגידול ולוודא שאף הם מקבלים השקיה נאותה בשבועות הראשונים לשתילה.

בתור צמח בעל קצב צימוח מהיר, צמח העגבניה צורך כמויות מים ודשן גבוהות. לכן, יש לוודא כי לאחר השתילה ובמהלך כל שלבי הגידול הצמח מקבל השקיה מסודרת, מומלץ באמצעות טפטפות, כך שאזור בית השורשים יגיע למצב של התייבשות מינימלית בלבד בין השקיות. יש לשים דגש על הרטבת מצע הגידול בלבד, ללא הרטבת העלים, כדי להקטין נגיעות במחלות עלים. מבחינת דישון, יש לספק לצמח דשן במהלך כל שלבי ההתפתחות שלו, משתילה ועד הנבה. יש להשתמש בדשן המכיל יחס גבוה של אשלגן לחנקן, לעידוד פריחה ולריסון צימוח אגרסיבי. מומלץ להשתמש בדשן נוזלי או באבקה מסיסה, המגיעים לבית השורשים במהירות וזמינים לצמח מיידית. בנוסף ליסודות חנקן זרחן ואשלגן, יש לוודא כי הדשן מכיל גם מגנזיום וסידן הנחוצים אף הם בכמויות גדולות יחסית. שימו לב כי כמויות המים והדשן שהצמח דורש גדלות בהתאם לגודל הצמח, ועל כן הגיוני שתצטרכו להתאים מחדש את משטר ההשקיה והדישון מספר פעמים במהלך מחזור הגידול.

 

במהלך הגידול ישנו סיכוי לא מבוטל כי תתקלו במזיקים או מחלות שונות התוקפות את צמח העגבניה. בין המזיקים העיקריים שניתן למצוא על צמחי עגבניה ניתן למנות את אקרית הקורים, כנימות עלה וכנימות עש, עש המנהרות של הסולניים, וזבובי מנהרות שונים. לעיתים, הנזק הישיר הנגרם לצמח מהמזיק הינו שולי בלבד, שכן המזיקים מסוגלים להעביר לצמח וירוסים שונים הגורמים לנזק עקיף רב הגורר פגיעה בצימוח, עיוותי גדילה ובמקרים רבים גם התמוטטות כללית של הצמח.

כדי להתמודד ולהימנע מנזקים אלו ניתן לבצע מספר פעולות:

1. צמח חזק = צמח עמיד, לכן יש לוודא כי הצמח מקבל את תנאי הגידול המיטביים מבחינת תאורה, השקיה או דישון.
2. סניטציה – מומלץ להסיר עלים בוגרים שהחלו להצהיב או עלים נגועים המופיעים על הצמח, בנוסף לשמירת סביבת הצמח נקיה מעשבים וצמחים נגועים, כדי להקטין את יכולת ההתבססות של מזיקים. יתר על כן, הסרת עלים מאפשרת אוורור תקין והגעת אור אל הפירות המתפתחים, פעולה התורמת לשיפור טעם וצבע הפירות.
3. ניתן לגדל את הצמחים תחת רשת מש צפופה המונעת מהמזיקים להגיע אל הצמחים.
4. ניתן להשתמש בחומרי הדברה אורגניים וספציפיים נגד המזיקים השונים, כמובן לאחר זיהוי המזיק והתאמת חומר ההדברה המתאים (ניתן להיעזר בצוות המשתלה במקרים אלו).

הדליה – לא רק למתקדמים

מרבית זני העגבניה, ובכללם הזנים החדשים אשר פותחו לגידול בחממה, מתאימים לגידול בהדליה. הדליה היא טכניקת גידול בה המגדל מספק מערכת תמיכה פיזית לצמח, כדי שיוכל לטפס לגובה. מכיוון שעגבניה אינו צמח זקוף צריך להדלות אותו וליצב אותו על מערכת ההדליה במידה ולא מעוניינים לקבל צמח שרוע. את ההדליה ניתן לבצע במספר רב של דרכים, שלכולן בסיס אחד – לקבע את הצמח למערכת כלשהיא שמאפשרת לו לגדול מעלה. גובה ההדליה יקבע ע"י המגדל בהתאם לגובה אליו הוא רוצה או מסוגל לספק תמיכה, לרוב בגובה המקסימלי הנוח לקטיף (צמחי עגבניה יכולים לגדול לאורך של יותר מ-10 מטרים!).

השיטה המקובלת ביותר להדליית עגבניות היא הדליית חוט: כבר לאחר השתילה מקבעים חוט פלסטיק או חוט חזק אחר בתוך הקרקע (למשל ע"י קשירה ליתד ונעיצה בקרקע) וקושרים את החוט בצידו השני מעל הצמח למערכת תמיכה (למשל קורת עץ או כבל מתכת אופקיים). לאחר ייצוב החוט יש ללפף את הגבעול הראשי של הצמח בעדינות מסביב לחוט האנכי וכך לוודא כי הוא מיוצב כלפי מעלה. שיטות נוספות להדליית עגבניות הן בניית מערכת הדליה ממוטות במבוק המחוברים ליצירת סולם, גידול הצמח ליד גדר, פריסת רשת יעודית למטפסים, או כל מערכת אחרת המסוגלת להקנות לצמח יציבות. חשוב לציין כי בכל אחד מהמקרים יש לחבר את הצמח למערכת ההדליה באופן אקטיבי, בין אם ע"י ליפוף, קשירה, או שימוש בחבקים יעודיים להדליה.

.

 

הפריה וקטיף הפירות

צמח העגבניה הוא צמח דו-מיני בעל פרחים דו-מיניים. משמעות הדבר היא שבכל פרח יש איברי רבייה נקביים (עמוד עלי ושחלות) וזכריים (אבקנים). כדי לקבל פירות יש צורך בהפריה של החלקים הנקביים ע"י החלקים הזכריים, משמע הגעה של גרגרי האבקה אל הצלקת שבראש עמוד העלי, או במילים פשוטות האבקה. האבקה תקינה מתרחשת באופן טבעי וגם בחקלאות ע"י דבורים, היודעות להרטיט את פרחי העגבניה ולאפשר האבקה תקינה. האבקה יכולה להתבצע במקרים מסויימים גם ע"י רוח, המרעידה את הפרחים וגורמת לשחרור גרגרי האבקה והגעתם לצלקת. כאשר אין רוח או דבורים, או פשוט כאשר רוצים לוודא כי ישנה הפריה טובה ומלאה, ניתן לבצע האבקה ידנית של פרחי העגבניה בשתי שיטות עיקריות: 1. ניתן לטפוח קלות מספר פעמים על בסיס הפרח או על אשכול הפרחים ובכך להרעיד את הפרח. 2. ניתן להצמיד מברשת שיניים חשמלית למספר שניות לבסיס הפרחים או על האשכול ובכך להרטיט את הפרח ולאפשר הפריה תקינה.

הפירות הראשונים ניתנים לקטיף לאחר כ-60-100 יום מזריעה, כאשר הצבע הירוק מתחלף. בהתאם לזן, צבע הפרי יכול להפוך לאדום, כתום, סגול, צהוב או מגוון. מומלץ לא לקטוף ולצרוך פירות בוסר ירוקים, שכן אלו מכילים את האלקלואיד הרעיל סולנין (אלא אם כן מטגנים את הפירות – פעולה הגורמת לפירוק הסולנין). הפירות האכילים מכילים קבוצת צבענים (פיגמנטים) נוגדי חמצון הנקראים קרוטנואידים, ביניהם ניתן למצוא את בטא-קרוטן וליקופן, להם יתרונות בריאותיים רבים דוגמת הגנה מהשמש, שיפור בריאות הלב והקטנת הסיכון לחלות בסוגים מסויימים של סרטן. יש לקטוף את הפירות בהדרגה, בהתאם לשינוי צבעם ולא לקטוף פירות ירוקים שכן אלו לא יבשילו לאחר הקטיף, בעוד פירות אדומים יכולים להישמר על הצמח מספר ימים עד שבועות.

 

מתכונים בייתיים

סלט עגבניות שרי וריחן-

חוצים את העגבניות לאורך ומוסיפים עלי בזיליקום נקיים, ניתן לקרוע מעט את העלים. מומלץ לקלות צנוברים במחבת יבשה ולפזר מעל וניתן להוסיף גם פרוסות גבינת מוצרלה או בוראטה.

לרוטב: שמן זית, חומץ בלסמי מרוכז (או חומץ בלסמי מעורבב  עם סילאן), מיץ לימון, מלח ופלפל לפי הטעם. מוסיפים את הרוטב לפי ההגשה ומערבבים.

עגבניות מיובשות בשמן זית-

עגבניות שנשמרות הרבה זמן בתנור כמו קונפי.

ניתן להכין במספר דרכים אך המועדפת עלינו היא לשטוף את העגבניות, לחצות אותן ולשים אותן בתבנית בתנור. מעל העגבניות לפזר תערובת של שמן זית, ממתיק כמו סילאן, דבש או סוכר חום, מלח ואם רוצים גם תבלינים כמו עלי טימין. לאפות בתנור את העגבניות על חום בינוני עד שהנוזלים מתאדים והעגבניות מצטמקות ומשחימות. לערבב מידי פעם כדי שלא ישרפו.

לאחר שמוציאים מהתנור לתת לעגבניות להתקרר ולהעביר לצנצנת נקייה וסגורה ולמזוג שכבת שמן זית מעל כדי לשמור עליהן.

 

טיפים של אלופים

שילוב בזיליקום בערוגת העגבניות – בזיליקום (ריחן מתוק) הוא צמח תבלין ממשפחת השפתניים שאוהב חום, השקיה רבה ושמש בדיוק כמו צמח העגבניה. לצמח הבזיליקום יש את היכולת לדחות מזיקים ולמשוך דבורים, מה שהופך אותו למושלם לשתילה ליד העגבניה. בנוסף, למרות שהדעות בנושא חלוקות, יש הטוענים כי שתילת בזיליקום ליד עגבניה משפרת את טעמה. על כל מקרה, מומלץ לשתול בזיליקום בסביבת העגבניה, ובמקרה הכי גרוע תהיה לכם תוספת טובה לתבשיל או לסלט.

הורדת סאקרים – בחיקו של כל עלה, בין העלה לגבעול, מייצרים צמחי העגבניה גבעולים חדשים הנקראים בעגה המקצועית סאקרים (Suckers). הסאקרים הם למעשה הדרך של הצמח להסתעף ולהתפתח לצדדים, מלבד הצימוח לגובה הנעשה ע"י הגבעול המרכזי. במידה ולא מסירים את הסאקרים, הם גדלים וגורמים לצימוח פרוע, עמוס בענפים, עלים ופירות, אשר לא מאפשר לייצב את הצמח על מערכת ההדליה ולא מאפשר אוורור תקין של סביבת הצמח. לכן, מומלץ להסיר את הסאקרים כאשר הם באורך של כ-5 ס"מ ולאפשר צימוח תקין ובריא של הגבעול המרכזי. טיפ נוסף הוא השרשת הסאקרים שהוסרו בכוס מים (ניתן להוסיף מעט הורמון השרשה) וכך ליצור שתילי עגבניה נוספים הזהים לצמח האם.

הוספת צמחים מושכי דבורים – מכיוון שדבורים מעולות בהאבקת עגבניות, ובהאבקה בכלל, אנו ממליצים לשלב בגינת הירק ובסביבת העגבניה צמחים מושכי דבורים כדי להגדיל את שיעור ההפריה ואת יבול העגבניות. יתר על כן, צמחים מושכי דבורים הם לרוב צבעוניים ויפים, ומקנים אווירה נעימה בגינה ובמרפסת. צמחים מושכי דבורים הניתנים לשילוב בסביבת העגבניות הם לדוגמה: לבן-עלה (לויקופילום), טקומית/ דק פרי, קליאנדרה, נר הלילה, מללויקה, מיופורום, גרווילאה, אכילאה, אגפנטוס, אבליה, פרובסקיה ועוד. כמו כן מומלץ לשתול תבלינים ממשפחת השפתניים כגון זוטה, ריחן (בזיליקום), רוזמרין, מרווה, אזוביון (לוונדר), אזוב, צתרה ועוד.