התקשרו עכשיו: 08-9410577

עצי פרי נשירים

מיון בוטני
רוב עצי הפרי הנשירים נמנים עם משפחת הורדניים,ומתחלקים לשתי תתי משפחות, גרעיניים כדוגמת תפוח ואגס וגלעיניים כגון שזיף ואפרסק.
משפחות נוספות עם נציגויות מצומצמות הן אגוזיים, תותיים, אפרסמוניים (אבניים) וגפניים.

מתי שותלים?
מטבעם מותאמים הנשירים לגידול באזורים קרים בעזרת מנגנון התרדמה החורפית שלהם, ולכן חודשי החורף הם הזמן הטוב ביותר להעתקה ונטיעה של עצים אלה.
שתילים חשופי שורש שותלים רק בחורף בזמן התרדמה לאחר הנשירה ולפני הלבלוב, אבל שתילים מבוססים במיכל או שק ניתן לנטוע כל השנה (למעט אולי שיא הקיץ), אך צריך להיזהר שגוש השורשים לא יתפרק.

תפוחים
תפוחים

 

אילו עצים מתאימים לשתילה באזורינו?
חלק ממיני עצי הפרי הנשירים דורשים מנות צינון חורפי גבוהות (מעל 600 שעות קור של 7-0 מעלות צלזיוס) לצורך שבירת תרדמת הפקעים והתעוררות תקינה ולכן יתאימו לשתילה באזורי ההר הקרים יותר, ואילו למקומות פחות קרים כמו מישור החוף והשפלה נבחר מינים שאינם דורשים מנות קור גבוהות או לפחות בזנים שמסתפקים ברמות צינון חורפי בינוניות.

איזה עץ לבחור?
באופן כללי עצי הפרי הנשירים דורשים השקעה גדולה יחסית בטיפול (השקיה, דישון, גיזום, והדברה) וכדאי לחשוב מעבר לטעם הפרי עצמו (אותו ניתן לקנות גם בשוק), בתכנון שילוב עצים אלה בגן.
ראשית צריך לארגן את סדר העדיפויות תוך שקלול הגורמים המגבילים (כמו דרישות צינון, פוריות עצמית או רגישות למזיקים ומחלות) ולנסות לחשוב אילו צרכים עיקריים ומשניים נרצה שהעץ יספק. לעיתים מופע העץ בגינה הוא החשוב ולכן נחפש את זיכרון הילדות של פריחת השקד את צבעי השלכת של האפרסמון או את צילו של האגוז. ולפעמים נחפוץ בבוסתן עצי פרי שיניבו בדרוג בכל חודשי השנה ועל כן נחפש אפרסק אפיל המבשיל בסוף הקיץ או לחילופין נבקש אפרסק בכיר מזן אחר המבשיל בתחילת האביב ופריו מתחמק מפגיעת זבוב הפירות הים תיכוני.

אפרסק

 

עיצוב וגיזום
גם לפני שנתחיל בגיזום עלינו לזכור שלרוב אין מדובר במטע חקלאי ועיצוב העץ אמור לשרת את התפקיד שיעדנו לו בגן. אם רצוננו בעץ צל נשמור על גזע גבוה ממנו יסתעפו זרועות חזקים ככל האפשר. ואילו עץ שמיועד בעיקר לפרי (לתנובה גבוהה וקטיף קל) נגזום בהתחלה נמוך בגובה של כחצי מטר ממנו נסעף כ4-5 ענפים אותם נקשור ונכופף כלפי מטה ליצירת מעין גביע (המטרה להכניס כמה שיותר אור למרכז העץ ובנוסף לרסן צימוח ולשפר פוריות בענפים המכופפים).

את הגיזום העיקרי לעיצוב שלד העץ נשאף לבצע באמצע החורף או לקראת סופו (ינואר – מרץ בהתאם לאזור האקלים והזן) במהלכו נדאג לסלק ענפים יבשים או כאלה שפונים לכיוון לא רצוי וננסה לפתוח את מרכז העץ לחדירה של יותר אור (יש להשתדל לא להשאיר זיזם, ופצעים גדולים
ולא יפים כדאי למרוח במשחת גיזום איכותית).
חשוב לדעת שהגיזום בדרך כלל משפיע על כמות ענפי הפריחה שיתפתחו לשנה הבאה, ויש לדאוג להשאיר מספיק ענפי פריחה לעונה הנוכחית, כך שבגיזום נכון נצליח לדלל מראש פרי עודף ואולי אף נפחית את הפוטנציאל לסרוגיות.
עוד יש לשים לב בוורדניים גרעיניים כתפוח ואגס לענפי פריחה רב שנתיים קצרים הנקראים דורבנות שבהם מתפתחים פקעי הפריחה ועל כן הסרתם תגרום לכך שלא יתפתח פרי.

שזיף

ריבוי–
כמעט כל עצי הפרי מורכבים.
כך ניתן לבחור את הזן הרצוי (רוכב), ולהרכיבו על כנה מתאימה (לרוב מין מקומי עמיד) חקלאים המזמינים מראש שתילים יכולים אף להתאים את הכנה לסוג הקרקע או לבחור כנה עמידה יותר למחלות, (יש אפילו כנות וגטטיביות עמידות המכונות כנות שינטוע).
בגינה הביתית כאשר רוכשים עץ אחד בלבד אין צורך להיות בררנים בבחירת הכנה אלא עם ידועה בעיה מהותית בקרקע או כאשר קונים שוב עץ שמת בגלל מחלה ידועה.
גם מבחינת הלכה יש הבודקים את הרכב הכנה והרוכב מחשש לכילאיים.
ובכל זאת יש מספר מקרים בהם ניתן להשתמש בשתילים שמקורם בריבוי וגטטיבי מייחורים ללא פגיעה באיכות. (לדוגמא תאנה ורימון) לפעמים נמכרים אפילו שתילים זריעים כמו למשל אגוז מלך חברוני או שקד מר אך במקרים אלה יש לשים לב שהעץ יגיע לתנובה מאוחרת יחסית ואיכות הפרי לא קבועה.

ערוגת עצי הפרי הנשירים חשופי השורש

 

שתילת עצי פרי נשירים- יש להבחין בין נטיעת עץ חשוף שורש לבין שתיל עם גוש אדמה.

הוראות לשתילת עצי פרי גלויי שורש
כדי להבטיח קליטה טובה של שתילים גלויי שורש יש לזכור מספר נקודות:
1.מכיוון ששתילים גלויי שורש מאד רגישים להתייבשות יש לדאוג שהשורשים יהיו בתנאי לחות, עטופים בניילון ומצויים במקום מוצל עד למועד שתילתם.
2. רצוי לשתול את השתילים ביום בו נלקחו מהמשתלה.
3. חשוב לזכור שלעץ פרי בריא דרושים מקסימום שמש ואור.
4. עצי פרי נשירים חשופי שורש נשתול בחורף בלבד.

שלבים לשתילה נכונה של עץ חשוף שורש:
א. הכנת הבור-
יש לחפור בור רחב מספיק כדי שהשורשים יתפרשו בתוכו ללא קיפול (מומלץ לא לגזום שורשים), כדאי לחפור את הבור עמוק יותר מאורך השורשים ולערבב את הקרקע בתחתית הבור עם כ20% זבל אורגני איכותי כדוגמת הומוס אך להוסיף שכבת אדמה שתחצוץ בין הזבל לשורשים החשופים מכיוון שמגע הזבל בשורש עלול לצרוב את היונקות שיגדלו מתוכו ולהביא אפילו להתנוונות ותמותת העץ (עדיף שתילה ללא קומפוסט כלל ופיזור מאוחר אחרי הלבלוב לעומת צריבת השורשים). בעת החפירה יש לסלק את כל האבנים, עשבי הבר והפסולת.

ב. השתילה- בשלב טמינת השתיל וכיסויו יש שתי שיטות עיקריות:
הראשונה היא שתילה בבור מוצף במים והיא טובה במיוחד אם העץ החל להתעורר או אם נשמר בתנאים לא מיטביים עד הנטיעה. בצורה זו השורשים יספגו הרבה מים ואת האדמה מוסיפים תוך כדי ייצוב העץ ובמידת הצורך משיכתו מעלה כדי שתפוח ההרכבה ימוקם כמה ס"מ מעל פני הקרקע.
ממלאים את בור השתילה עד כשני שליש מנפחו במים, מניחים את השתיל במים, אוחזים בו כך שתפוח ההרכבה או צוואר השורש יימצא בגובה 2-5 ס"מ מעל פני הקרקע הסופיים.
כעת ממלאים את הבור בקרקע שהוכנה קודם לכן ובדרך זו מתקבלת עיסת בוץ העוטפת את שורשי העץ ומונעת את התייבשותם.
חשוב להימנע מקיפול השורשים ויש לשאוף לשתילה בה השורשים פרושים לצדדיים בצורתם הטבעית.
בשיטה השניה פשוט ממקמים את השורשים על תלולית אדמה בתחתית הבור כך שתפוח ההרכבה בולט מספיק מעל הבור, מכסים את הבור, מהדקים קלות ומשקים בזרם חלש עד שהגומה מוצפת במים, יש לתת למים עצמם להדק את הקרקע עוד ולהוסיף אדמה לפי הצורך כך שלא יישארו חללי אויר.

ג. טיפול לאחר שתילה- כעת יש להכין גומה בקוטר 70 ס"מ מסביב לשתיל ולהשקות היטב בזרם מים חלש.
לאחר יומיים משקים שנית ואם לא יורדים גשמים ממשיכים להשקות אחת לשבוע.
בקיץ יש להשקות פעמיים בשבוע כ- 30 ליטר מים לעץ (בכל השקיה).
רצוי להצניע באזור בית השורשים דשן בשחרור איטי לפי הוראות היצרן.
למניעת צריבת הגזע בשמש הקיץ כדאי לסייד את הגזע בלובן.
מומלץ לפזר על פני הקרקע חיפוי אורגני כגון שבבי עץ או אנאורגני כמו טוף, חלוקי נחל וכדומה.
החיפוי מוסיף למראה האסתטי של הגן, אך עיקר שימושו כטכניקה אגרוטכנית המסייעת לשמירת טמפרטורות הקרקע באזור בית השורשים למניעת עשביה.
יש לגזום את העץ הצעיר בגובה 80 ס"מ מהקרקע או בעץ גבוה – חובה לגזום לפחות את השליש העליון של העץ.
את הענפים שיתפתחו יש לגזום בעתיד כך שבסופו של דבר נקבל עץ פתוח במרכזו בצורת גביע.

פריחת שקד

שתילת עץ משקית שתילה:
מכינים בור שתילה בעומק המתאים יחסית לגודל המיכל (ראה סעיף א' לעיל).
על הבור להיות גדול ב- 30% מגודל המיכל/ שקית השתילה. בזמן השתילה נקפיד שהגוש לא יתפורר ע"י פתיחת השקית כשהעץ כבר בתוך הבור.
מיקום צוואר השורש חייב להיות 2 ס"מ מעל פני הקרקע כמו שהיה במשתלה או במיכל.
בשתילה עמוקה מדיי יש חשש שצוואר השורש יכוסה באדמה והעץ עלול להירקב, גם שתילה גבוהה מדיי – בעייתית עקב החשש לחשיפת שורשים עליונים.
מכאן יש לפעול לפי ההוראות המופיעות בסעיף ג' לעיל. חשוב לוודא שגוש השורשים לא יתפרק.

טיפ נוסף שיכול לעזור בקליטה הוא גיזום ודילול ענפים מיותרים (במיוחד אם נפח השורש קטן) בדרך כלל עץ שנגזם במידה ייקלט בקלות והסיכון "להתמוטטות" ירד.

נשירים הנמכרים במשתלת סלונר: גודגדן, תפוח, אגוז מלך, אגוז פקאן, אגס, תות, אפרסק, חבוש, משמש, שזיף, שקד, תות, נקטרינה ועוד

סקירת מינים -פירוט זנים מובילים או עמידים

שקד – מקדים לפרוח ומהווה את סמל החג ט"ו בשבט.
השקד המצוי כיום גם בטבע שייך למין שקד מר ובזכות התאמתו הטובה לאזורי גידולו הוא משמש ככנה לחלק ניכר מהמטעים המורכבים. בשקד מר ניתן לעיתים לראות גם פרטים בעלי פריחה ורודה אולם הזנים המסחריים (המתוקים) פורחים בלבן.
כנה נפוצה נוספת היא כנת שינטוע עמידה 667 מהכלאה בין שקד מר ואפרסק בלדי.
לפרי השקד שלוש שכבות של קליפה, כאשר עובי הקליפה האמצעית מהווה את ההבדל העיקרי בין שני הזנים הנפוצים (לזן אום אל פחם קליפה דקיקה כך שניתן לאכול פרי טרי עם הקליפה).
הפוריות העצמית של השקד לרוב לקויה ודרושים שני זנים שונים לשיפור הפוריות.

מטע נשירים

שזיף – השזיפים הנפוצים למאכל מתחלקים לשני מינים:
שזיף אירופאי – (מאורך עם חריץ) העמיד לקור קיצוני אך דורש מנות קור בינונית ומעלה ובעל פוריות עצמית לקויה בדרך כלל. (זן עיקרי שגיב דרישות צינון בינוניות+ פוריות עצמית בינונית).
שזיף יפני – הכולל את מרבית הזנים האחרים בגוונים של אדום-סגול וירוק-צהוב.
כיום ישנם עשרות זני שזיף יפני השונים למשל במועד ההבשלה ומכיוון שהשווקים נוטים לאחד כמה זנים תחת מותג אחד או בשם אחד הזנים המובילים, לא תמיד נדע איזה זן בדיוק טעמנו.
כדי לצמצם את הצורך בהדברת זבוב הים התיכון כדאי לשתול את הזנים המקדימים ביותר (כדומת מטלי, רויאל Z) שמבשילים באביב לפני שזבובי הפירות מספיקים להתרבות ולפגוע בפרי.
דוגמא לזנים עם פרי צהוב\ ירוק – אוגדן, וקלסי, וכיסוי פרי אדום סגול- רויאל Z, ובלק ג'ם. רוב זני השזיף היפני המצויים בארץ הם בעלי פוריות עצמית מספקת ודרישות צינון נמוכות עד בינוניות.

אגס

אפרסק ונקטרינה –
זנים עם ציפת פרי לבנה לרוב מתוקים יותר. (זנים עודד ואלמוג)
זנים עם ציפה צהובה לרוב ארומטיים עם טעם מעניין יותר. (זנים טקסס וארלי ספרינג)
נקטרינה היא בעצם אפרסק עם קליפה חלקה וטעם שונה במעט (זנים נבחרים אפריל גלו ורד גלו)

תפוח-
יש להתאים את הזן לאזור האקלים ומומלץ זן נוסף הפורח באותה תקופה לשיפור הפוריות.
באזור לא קר מומלץ לחפש את שילוב הזנים ענה ודורסט גולדן.

אגס-
זני האגס הנפוצים מתאימים לדרישות צינון בינוניות ודורשים מפרה.
בחירת שנים מתוך הזנים ספדונה, קוסציה וג'נטיל תביא לתנובה מספקת ברוב חלקי הארץ.

דובדבן

דובדבן וגודגדן-
הזנים המוצלחים (גדולים ומתוקים) של הגודגדנים מתאימים לאיזורים קרים ודורשים מפרה.
ישנם זנים עם פוריות עצמית מספקת ודרישות קור בינוניות אך לכולם פרי קטן וחמצמץ.
דובדבן מזן כיוס (טטראפלואידי) וגודגדן סטלה (דיפלואידי).

תאנה-
שורשים אגרסיביים, עמידה ביבש אך אוהבת מים (דרושים להתפתחות פרי תקינה).
ייחורים של זנים מובחרים יבטיחו קבלת פרי איכותי.
צבע הפרי משתנה מירוק (כמו בתאנה נצרתית) לסגול (כמו בברזילאית) דרך סגול-ירוק (כמו בזן חמדי).

תאנה

משמש-
הפרי הצהוב כתום מושך במיוחד את זבוב הפירות ובחירת זן מקדים תעזור רק להפחתת הנגיעות.
הזן הקלאסי רעננה אמנם מבשיל יחסית בתחילת העונה אך לא מספיק מוקדם.
מומלץ לחפש זן מוקדם יותר כדוגמת אורית.

מינים נוספים של עצי פרי נשירים הנמכרים במשתלה הם הם תות, חבוש , רימון, אפרסמון, אגוז מלך ופקאן.

 

סגירת תפריט
דילוג לתוכן